כאן אשוח סומר ברוחות מנשבות.
כאן ציוץ צפורים מהדהד.
שבויה את ביער מכשף ועבות
שממנו אין דרך לצאת.

כאן פריחת דבדבן תתנפנף בגאון
ולילך ימטיר שצף ממעל,
אך אותך אאסף ואקח לארמון,
שם חליל מנגן יום וליל.

מכשף מרשע מזה אלף שנה
את יפיך מפני מסתיר,
והיער הזה בענייך השתוה
למקום נהדר ומסעיר.

אך כשטל יספג בעלות-עד קרירה
וירח יריב עם ענן,
אל לבי אאמצך ואשא לטירה,
לארמון עם מרפסת לים.

לא יודע מתי ובאיזו שעה
את בשקט אלי תעלי,
ואותך על ידי גם לנצח אשא
למקום, שם תהיי רק שלי.

גם לחטף אותך לא אהסס, אם תרשי,
כי אזל כל כוחי ואפס,
ולאהל שלי, אהובה, תפרשי.
הארמון בינתים נתפס.