על מתלול, על קצה צוק, על הסף של הספים
בסוסי אני מצליף, מדרבן במגלבים,
אין לי די אויר, גומע ערפלים ומשבים,
חש, מקסם מרגע הרס, באיברי פגים-חולפים.
רק האטו קצת, סוסי, רק האטו נא,
אל תסוגו מפני השוטים,
אך הגרלתי לי סוסים כה קשי הסכמה,
לא הספקתי לחיות, לשורר לא אשלים.
רק אשקה את סוסי, רק אגמר את שירי,
על קצה צוק אעמד רק עוד רגע ודי.
אעלם, אותי כמו מוך דק רוח רב יעיף למעלה,
ובבקר במזחלת את גופי ישאו ברון,
הו סוסי, פסיעה מואטת נא אמצו ומכאן והלאה,
האריכו טפח דרך אל מעוני האחרון.
רק האטו קצת, סוסי, רק האטו נא,
אל תקשיבו לצו השוטים,
אך הגרלתי לי סוסים כה קשי הסכמה,
לא הצלחתי לחיות, לשורר לא אשלים.
רק אשקה את סוסי, רק אגמר את שירי,
על קצה צוק אעמד רק עוד רגע ודי.
באנו טוב, אין אחורים בבקור אל בשמים,
אך מדוע השרפים שם מזמרים בחרון אפים,
או שזו שוב התיפחות פעמונים ומצלתים,
או שזו שוב צרחתי לסוסי לבלם בינתים.
רק האטו קצת, סוסי, רק האטו נא,
לא לדהר, לא לעוף, שוב מפציר,
אך הגרלתי לי סוסים כה קשי הסכמה,
התפספס לי לחיות, לפחות אשלים שיר.
רק אשקה את סוסי, רק אגמר את שירי,
על קצה צוק אעמד רק עוד רגע ודי.
|