הנה, צמרמורת נעלמה,
כעת לרום!
פחדיי נשרו מהמשימה, -
אל תוך תהום.
כשלעצור כבר אין סיבות -
ממשיך, לחרוש,
והעולם נטול פסגות,
שלא אכבוש.
מהשבילים שלא ידעו
רגליי אדם.
מיעדים שלא הושגו -
לבי נפעם.
ושמות כל אלה שנספו,
כיסו שלגים.
בין מסלולים שלא נוסו
אחד - שלי
באור כחול של קרחונים
מדרון זוהר,
בסוד עקבות המטפסים
ההר שומר,
מביט אל תוך חלומותיי
מעל כולם
שמח שעדיין חיי
נושם עולם.
גם בחלוף שנים רבות
אזכור אני
איך התגברתי על ספקות
בתוך ליבי
טיפות המים אז לחשו:
"בהצלחה..."
ועצמותיי ... מה הם ביקשו?
יום מנוחה
|