בצלילי אזעקה הדהדו בלילות צעדים כבדים,
זה סמן שצריכים לעזוב, לנפנף לפרידה,
בשבילים נשכחים ודרכים עלומות דוהרים סוסים.
ונושאים פרשים נחפזים אל גורל לא נודע.

זה סמן לימים אפלים, אך באושר כולם רוצים.
ונרדוף אחריו, החומק, בשבילים נסתרים,
אך בתוך המרוצה, בחטף, נאבד חברים טובים,
כי בלהט מרדף לא נרגיש כלל שהם חסרים.

עוד זמן רב כל שלהבת ואש מדורה לשריפה נחשוב
בבשורות נוראות במצעד מגפיים נבחין
עוד שנים ישחקו ילדים משחקי מלחמה לרוב
ונמשיך לחלק אנשים לידידים ואויבים.

כשרעם ידום, יגמרו השריפות ויכלו דמעות,
. . .
כאשר נערות כבר תלבשנה במקום המדים - שמלות,
לא לשכוח אזי, לא לסלוח ולא לאבד.