שום דבר לא ייצלח, אין שנוי לכאורה,
כמו תמיד שוב כחול הרקיע,
החורשה, האוויר, והמים כמו אז,
רק שהוא מן הקרב לא הגיע.

לא אבין זאת היום, מי צדק באמת,
בויכוח העז, המיגיע
רק שהוא לי חסר אני חש רק כעת,
כשהוא מן הקרב לא הגיע.

הוא שתק בלי סיבה, הוא זייף בשירה,
דעותיו לא בזמן הוא הביע:
לא נתן לי לישון, קם עם צאת החמה,
ואתמול מן הקרב לא הגיע.

התרוקן העולם, לא בזאת המדובר,
פתע חשתי כי שניים היינו,
בשבילי כמו הרוח כבתה מדורה,
כשהוא מן הקרב לא הגיע.

והיום התפרץ כמו משבי האביב
בלי שים לב כלל את שמו פי משמיע:
"הי! השאר לי קצה בדל!" ודממה לי תשיב:
"הוא אתמול מן הקרב לא הגיע"...

המתים לא ישאירו אותנו לבד,
נצבים הנופלים במשמרת,
משתקפים השמיים ביער העד,
ועומדים העצים לגון תכלת.

לא היה לנו צר במחפורת קטנה,
והזמן אף, חלף, בלי מפריע,
וזה נדמה לי עכשיו, כשנותרתי לבד -
זה אני שמקרב לא הגיע.