בין תפילות מעריב ונרות נמסים
בין שַלָל מלחמות ועשן מדורות
התבגרנו תמימים, ילדים של ספרים
וסבלנו קשות מצרות קטנטנות.
גיל ואורח חיים
מטרידים נערים:
הקטטות - עד זוב דם,
עלבונות - משפילים,
אך בגדים הוטלאו
על ידי אמהות,
אך בלענו ספרים
עם שורות משכרות.
נדבקו שערות למצח רטוב,
מתיקות של צמרמורת עלתה מכיתוב,
סחררו את ראשינו ריחות של הקרב
שנדפו מדפים צהובים אל האף...
וניסינו לתפוס,
להשיג, להבין
את סודות המילים,
משמעות מצבים,
מאפיין ל"פקודה",
התכונות של"גבולות",
"חזיתות" ומבנה עגלות
קרביות.
מהומות שרותחות בסירי העבר
שפע אוכל בישלו למוחות הקטנים!
היריב במשחק, האויב בחיים
הוא בוגד או פחדן, מרגל מכוער.
ורדפנו רשע
בלי דקת מנוחה,
נִשַבָע לאהוב
לגבירה נפלאה,
בטוחים בבחירה,
נחושים, רגועים,
על עצמנו לקחנו תפקיד -
גיבורים.
זמן אוזל למשחק, כמה צער הסתכל -
אין לברוח לנצח לשום אגדות!
את כפות הרוגים להתיר השתדל
ותשלוף את נשקם מידיים שחוקות.
תתנסה,
בעל חרב עדיין חמה
ושיריון לא מותאם,
מי זה מי, מה זה מה!
תברר איך אתה
במבצע שגרתי,
ותטעם חריפות מאבק
אמיתי.
כאשר התמוטט חברך בשתיקה,
ותצעק מהאובדן הראשון זעקה,
ותחוש שנשארת בלי עור מעתה
כי המוות העדיף חברך במקומך -
אז תבין
שזהית - אותה - יחידה
את צידקת דרכך
מול איום קטלני.
הנה מוות.
תביט בפנים נוראים!
ותמיד אחוריו הריסות
ועורבים.
בנתיב שסללת בחרב אבות
אם תלמד לקחים עם דמעות חמוצות,
אם תשקול מחירם של חיים ואמת -
אז קראת ספרים נכונים במועד!
אם בשר על-סכין
לא אכלת בכלל,
בידיים שלובות
התבוננת מעל,
לא העזת לריב
עם נבל מנוול -
אז פספסת ת'חיים.
לא חיית. חבל.
|