למה הכל לא רגיל כתמיד? הכל נראה כתמיד,
השמיים כחולים, בדיוק אותו כחול
היער - אותו היער, האויר - אותו האויר המים אותם המים
ורק הוא לא חזר מהקרב.

עד עכשיו אני לא יודע מי הצודק בינינו
בויכוחים ללא שינה, ללא רוגע עמוק אל תוך הלילה,
רק עכשיו הוא חסר לי,
כאשר הוא לא חזר מהקרב.

תמיד הוא שתק כאשר פצח בשירה - היה זה תמיד לא במקום
הוא תמיד דיבר על נושאים אחרים,
הוא לא נתן לי לישון נהג לקום עם הזריחה
ואתמול הוא לא חזר מהקרב.

עכשיו אני חש ריקנות, אך לא רק זה העניין.
פתאום שמתי לב שהיינו כאן שניים,
עבורי הוא כמו רוח המלבה את להט המדורה,
כאשר הוא לא חזר מהקרב.

. . .
. . .
"ידידי, תשאיר לי סיגריה לעשן" - כתשובה, השתררה שתיקה
הוא אתמול לא חזר מהקרב.

אותנו הנופלים, לא ישאירו בצרה.
אותנו הנופלים - כמו סימני דרך
השמיים ביער משתקפים כמו במים
והעצים עומדים כחולים

היה לנו מספיק מקום בשוחה
וגם הזמן זרם לנו לשנינו.
עכשיו הכול שייך לאחד. תחושתי היא שאני הוא זה
שלא חזר מהקרב.