אַנְ'לא מבלבל תַ'מוח! מְ'סַפר מה שקרה:
יַרתה בי עם השחר, כיתת יורים שלמה!!
ולמה לי מגיע גורל כזה אכזר?!
זה לא שלא יודע - נשבעתי לא לומר.

 
 
 
 

המפקד שלי - אותי כמעט הציל,
אך מישהו מלמעלה - התעקש:
פַקדו עליו: "בַּצֵע את גְזַר הדין!!"
אז הוא ציית - פקד: "פִיתְחוּ באש!.."

הנה - כיתת יורים פַצְחה בירייה,
מייד נִתְלוּ חיי על חוט השערה.
כולם ללא רבב ביצעו את הפקודה,
רק למעט אחד - אחד שלא ירה.

חיי כמו מטוטלת - שבויי תפסתי! רק,
נשבע שלא יודע איך מידיי חמק...
סמל היה איתנו - הכול תיעד על דף,
כשלמוּצב חזרנו - את הסיפור חשף!

חרוץ היה הילד - תפר לי תיק מרשים.
משפט שדה הכריע - "להורג מוצאים!"
איש לא יַכַל למנוע את רוֹעַ הגזירה,
אך לא! אחד הצליח! - ההוא שלא ירה!

מיד לבור נפלתי, כשמחוּרר גופי.
הצְרוֹר נתן לי "פס" לעֵבֵר השני.
אך מה אני שומע?! "המנייק בחיים!!
כיתת-יורים חוזרת - זה לא בנהלים!.."

תפסו אותי החבר'ה, נתנו טיפול נמרץ.
רופא פתאום הופיע - משום מקום הוא צץ!
לבית חולים פוּנִיתי, אתגרתי את רופאי -
בהפתעה טוטאלית היו שאני חי!

בבית חולים הייתי הוזה מכאבים
בזמן שהרופא הוציא ת'כדורים.
נו מה? אחרי הכול, "כאב" זה לא נורא -
בהזיות הוֹדֵתִי לזה שלא ירה.

שנה שלמה, כמו "כלב" ליקקתי את פצעיי.
אך אחיות כולן היו דלוקות עליי!
צחקו שכמו חתול - עם תשע נשמות,
אף פעם לא זכו דבר כזה לראות!

 
 
 
 

הגדוד שלי לחם בעוז ובגבורה,
לגדוד אני שלחתי עם סֻוּכַּר חבילה.
לְ'הַמתיק את שירותוֹ- הייתה בי הכְּמִיהַה.
של מי? - של זה שלו! של זה שלא ירה!

אכלתי לי לשובע, שתיתי לשוכרה.
מה"גרדום" ניצלתי, חזרתי לפלוגה.
"יא-אללה, איך חֻוּרַרְת!" "קוסם!" - אמר מ"מ.
"שמח שניצלת, תחזור להילחם!"

 
 
 
 

אך לא, "קוסם" אינני! - נפלתי על ברכיי,
ולשחקים זעקתי את זעקת חיי!
צלף אויב היישֵר לתוך ליבי פגע,
כשהוא חיסל בקור את זה שלא ירה...