אַנְ'לא מבלבל תַ'מוח! מְ'סַפר מה שקרה: יַרתה בי עם השחר, כיתת יורים שלמה!! ולמה לי מגיע גורל כזה אכזר?! זה לא שלא יודע - נשבעתי לא לומר.         המפקד שלי - אותי כמעט הציל, אך מישהו מלמעלה - התעקש: פַקדו עליו: "בַּצֵע את גְזַר הדין!!" אז הוא ציית - פקד: "פִיתְחוּ באש!.." הנה - כיתת יורים פַצְחה בירייה, מייד נִתְלוּ חיי על חוט השערה. כולם ללא רבב ביצעו את הפקודה, רק למעט אחד - אחד שלא ירה. חיי כמו מטוטלת - שבויי תפסתי! רק, נשבע שלא יודע איך מידיי חמק... סמל היה איתנו - הכול תיעד על דף, כשלמוּצב חזרנו - את הסיפור חשף! חרוץ היה הילד - תפר לי תיק מרשים. משפט שדה הכריע - "להורג מוצאים!" איש לא יַכַל למנוע את רוֹעַ הגזירה, אך לא! אחד הצליח! - ההוא שלא ירה! מיד לבור נפלתי, כשמחוּרר גופי. הצְרוֹר נתן לי "פס" לעֵבֵר השני. אך מה אני שומע?! "המנייק בחיים!! כיתת-יורים חוזרת - זה לא בנהלים!.." תפסו אותי החבר'ה, נתנו טיפול נמרץ. רופא פתאום הופיע - משום מקום הוא צץ! לבית חולים פוּנִיתי, אתגרתי את רופאי - בהפתעה טוטאלית היו שאני חי! בבית חולים הייתי הוזה מכאבים בזמן שהרופא הוציא ת'כדורים. נו מה? אחרי הכול, "כאב" זה לא נורא - בהזיות הוֹדֵתִי לזה שלא ירה. שנה שלמה, כמו "כלב" ליקקתי את פצעיי. אך אחיות כולן היו דלוקות עליי! צחקו שכמו חתול - עם תשע נשמות, אף פעם לא זכו דבר כזה לראות!         הגדוד שלי לחם בעוז ובגבורה, לגדוד אני שלחתי עם סֻוּכַּר חבילה. לְ'הַמתיק את שירותוֹ- הייתה בי הכְּמִיהַה. של מי? - של זה שלו! של זה שלא ירה! אכלתי לי לשובע, שתיתי לשוכרה. מה"גרדום" ניצלתי, חזרתי לפלוגה. "יא-אללה, איך חֻוּרַרְת!" "קוסם!" - אמר מ"מ. "שמח שניצלת, תחזור להילחם!"         אך לא, "קוסם" אינני! - נפלתי על ברכיי, ולשחקים זעקתי את זעקת חיי! צלף אויב היישֵר לתוך ליבי פגע, כשהוא חיסל בקור את זה שלא ירה...
© אנה רוזן. תרגום, 2013