יש שסוגדים לאללה, או לישו, או לאודין,
ויש כאלה גם שלא סוגדים לשום דבר,
אני אישית הכי אוהב את אמונת ההודים:
שגם אם התפגרת כבר, זמנך עוד לא עבר.

מי ששמחה תמיד פיזר
יחזור טהור כלוטם,
אך אם נהג להתחזר
ישוב כבעל - חוטם.

מי שתמיד זוכה לבוז, כדאי שיתרגל לו -
וכשישוב ימצא לשון חדה במיוחד,
ואם חזה במות אויב עוד בחיים האלו,
הוא בסיבוב הבא יזכה בעין ללא חת

הוא שבחברים מוקף,
יש לו סיבה לשמוח -
אולי בגוף של ראש אגף
נפשו תמצא מנוח.

 
 
 
 

 
 
 
 

מי שאוחז במטאטא יחזור בתור משגיח,
ומתפקיד משגיח יתקדם אולי לשר,
אך אם אתה אטום כמו עץ, אז תוולד כשיח
ואחרי חיי שממה בסוף גם תנוסר.

חייו של תוכי - לא מושכים,
עכן - מלא בארס,
הכי פשוט זה שנסכים
לנהוג בדרך ארץ.

מי הוא היה, מה היא תהיה, זאת לא נוכל לדעת,
חוקרינו כבר רואים כפול מגנים ותאים,
אולי אותו חתול מרוט היה אישה מרשעת,
והאדון המחייך היה כלבלב נעים.

חי את חיי במשורה,
נלהב אבל מתודי -
כמה מוצלחת התורה
שהינדסו ההודים!