בין האש הבוערת וקול התפילות
בין נרות שדולקים ושירי מלחמה
חיו ילדי הספרים, לא ידעו מלחמות
ובכו על אותם אסונות של ילדות עלומה

ילדים מתייסרים
ברצון כבר לגדול
וקרענו בגדינו
כששיחקנו בחול

אין דבר אמהות
אז תפרו בטלאים
הן גמענו ספרים,
שיכורים ממילים

למצחינו מלאי הזיעה נדבקו שיערות
מתקתק היה טעם שורות אז בפינו הקט
וסחרר את ראשנו ריחם של קרבות
שמתוך עמודים מצהיבים אל אפנו ירד

וניסינו לקלוט,
מבלי דעת קרבות
בלי להבדיל קריאות
קרב מצרחות ויללות

את סודה של פקודה,
וקביעת הגבולות
מטרת התקפה
ושקשוק מרכבות

בסירים שבהם מרידות העבר מתבשלות
שפע מזון אז היה לפיות הקטנים
תפקידים של בוגדים, פחדנים, נבלות
כששיחקנו היטלנו אותם על אויבים

לעקבות הרשע
לא הנחנו לדהות
את לבנו הבטחנו
לתת לגבירות

ואהבנו קרובים
והרגענו רעים
כשעצמנו הכתרנו
להיות גיבורים

אך את כל החיים בסיפור לא ניתָן לבלות
קצר הוא הזמן למשחק, רב הכאב בתבל
תנסה את ידי המתים הקפוצות להרפות
ואת הנשק מהן תנסה לקבל

תתנסה, כשתשלוט,
בכידון שעוד חם
ותלבש השריון,
בדרכו של עולם

תוודע אם גיבור אתה,
או אולי רך לבב
ותטעם את טעם
הדם של הקרב

והיה כאשר יתמוטט רעך שנפגע
ותכרע לידו לבכות אובדנך
והיה ולפתע תרגיש - נפשך הרוגה
כי הגוף ששוכב בדממה הוא גופו - לא גופך

אז תבין, כשתביט,
לשיריון בעיניו
את המוות ראית -
מהן הוא נשקף

השקרים והרשע
פניהם כעורים
ומעבר לדרך
עורבים וקברים

אם בשר מעולם לא טעמת מחוד הפיגיון
אם ידיים שילבת הבטת מעל בגאון
אם לא נכנסת לקרב עם פושע נתעב
זה אומר שחייך חלפו והיו הם לשווא

אם למדת, השכלת,
מתוך הקשיים
כשבחרב אביך
חצבת שבילים

אם בלהט הקרב
הערכת חיים...
בילדות אז קראת
ספרים מועילים.