בין נרות נמסים ותפילות מעריב
בין שלל מלחמות ומדורות של שלום
בשלווה להם חיו ילדי הספרים
והלינו לרוב על תלאות היום-יום
לזרא היו גיל
ואורחות החיים,
שריטותינו - עילה
לעלבון עד דמים;
אך בגדינו תקנו
אמהות במועד
עת הלב השיכור
בין שורות משוטט.
שיערות למצחנו הלח נדבקו
גרונותינו צמאו למתקן של מילים
וריחות הקרבות את הראש סחררו
כשאלינו עלו מדפים מצהיבים.
השתדלנו הבין,
מבלי דעת הקרב
בחושבנו יללה
לקריאת מלחמה
את סודה של פקודה,
ייעודם של גבולות
משמעם של תקיפה
ושקשוק הקרונות.
בקלחת רתחו ערפילי מלחמות
כמה רב המזון למוחות הקטנים!
תפקידים של פחדן או בוגד, איש-קריות
במשחק הענקנו לכל השונאים
לעקבות האויב
לא הנחנו לקפוא
ונשבענו גברות
נפלאות לאהוב
ואחרי שהרגענו
קרובים, חברים
לעצמנו נטלנו
תפקיד גיבורים
אך דמיון - השהות לא לעד במחוזו
קצר ימים זמן-השחוק ומה רב הכאב!
פתח ידו הקמוצה של המת ואחוז
בניצב שמחום עוד פועם כמו לב
ותבין, כאשר
את החרב תרים,
כשתעטה השריון -
מה מחיר לדברים
מי אתה - אל ייעוד
או אל פחד תקרב?
ותטעם באמת
טעמו של הקרב.
וכשחברך לידך יתמוטט
וקריאה אבלה בין שפתיך תבקע
כשתרגיש ביגון כל עורך משרט
כי הדם שנשפך הוא שלו, לא שלך.
אז תדע כי הבנת,
למדת הבחן
זה הצחוק - הוא צחוקו
של המוות, אכן
שקר, רוע - פניהם
הגסים מתחוורים
ותמיד אחריהם
רק עורבים וקברים
אם בשר מסכין לא נגסת בכלל
אם שילבת ידיים, צפית ממעל
לא יצאת גם נגד נבל או תליין
כל חייך עברו לידך, כמו לא כאן.
אם כשדרך פילסת
בחרב האב
דמעותיך במלח
שטפו הפנים
אם מצאת אמת,
שם בלהט הקרב
אז כילד קראת
ספרים נכונים
|