לָמָּה כָּל זֶה שׁוֹנֶה? לִכְאוֹרָה כָּרָגִיל:
בְּהִירִים שְׁמֵי הַתְּכֵלֶת, הַשֶּׁמֶשׁ,
הָאֲוִיר וְהַיַּעַר, הַמַּיִם, הַשְּׁבִיל,
רַק שֶׁהוּא מֵהַקְּרָב לֹא שָׁב אֶמֶשׁ.

לֹא אֵדַע לְעוֹלָם מִי מִשְּׁנֵינוּ צָדַק
בְּוִכּוּחַ אָרֹךְ, מָלֵא רֶגֶשׁ.
אָז הִתְחַלְתִּי לָחוּשׁ חֶסְרוֹנוֹ בַּעֲנָק -
רַק כְּשֶׁהוּא מֵהַקְּרָב לֹא שָׁב אֶמֶשׁ.

הוּא זִיֵּף בְּשִׁירָה, הִשְׁתַּתֵּק בְּשִׂיחָה,
הוּא דִּבֵּר עַל נוֹשְׂאִים שֶׁמֵּעֵבֶר,
לֹא נָתַן מְנוּחָה, הָיָה קָם עִם זְרִיחָה,
אַךְ אֶתְמוֹל לֹא חָזַר הוּא לַחֶדֶר.

מָה שֶׁרֵיק פֹּה עַכְשָׁו - זֹאת לֹא סְתָם אֲמִירָה:
שַׂמְתִּי לֵב שֶׁהָיִינוּ פֹּה שְׁנֵינוּ...
עֲבוּרִי כְּמוֹ בָּרוּחַ כָּבְתָה הַמְּדוּרָה,
בְּעוֹד הוּא לֹא חָזַר שׁוּב אֵלֵינוּ.

לִי נִפְלַט - כָּאָבִיב שֶׁנִּמְלַט מִשִּׁבְיוֹ, -
בַּטָּעוּת עוֹד בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנּוּ:
"יֵשׁ לְךָ לְעַשֵּׁן?" - רַק דְּמָמָה מִצִּדּוֹ
הוּא לֹא שָׁב מֵהַקְּרָב, הוּא אֵינֶנּוּ.

בְּצָרָה - לְעֶזְרָה גַּם מֵתֵינוּ בָּאִים,
הֵם כְּאִלּוּ שׁוֹמְרִים בַּמִּשְׁמֶרֶת...
הַשָּׁמַיִם בַּיַּעַר כָּעֵת מִשְׁתַּקְּפִים
הָעֵצִים נִצְבָּעִים בּוֹ בַּתְּכֵלֶת.

וְלִשְׁנֵינוּ בַּחֶדֶר הָיָה דֵּי מָקוֹם,
וְזָרַם לָנוּ זְמַן חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ.
זֶה הַכֹּל עֲבוּרִי. רַק נִדְמֶה לִי פִּתְאוֹם
שֶׁאֲנִי זֶה שֶׁלֹּא שַׁבְתִּי אֶמֶשׁ.