יוֹשֵׁב אֲנִי, כּוֹתֵב אֲנִי, שׁוֹתֶה קָפֶה אוֹ תֶּה,
אוֹ מַכָּרָה בְּלוֹנְדִּינִית מְבַקֶּרֶת –
אֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁמִּישֶׁהוּ מַבִּיט בִּי בְּהֶסְתֵּר,
ה"לֹא נִרְאֶה", כְּמוֹ סוּג שֶׁל חֲפַרְפֶּרֶת.

לִפְעָמִים אֲנִי בּוֹרֵחַ,
כִּי גַּם לִי יֵשׁ שְׂרִיטָה,
לַאֲרוּסָתִי כָּמֵהַּ -
לֹא שָׁכַבְתִּי אִתָּהּ!

מְדַבְּרִים אִתָּהּ בָּעֶרֶב
עַל אַקְלִים בִּלְבַד, תּוּ לֹא,
לַעֲשׂוֹת דְּבַר מָה אַחֶרֶת -
אָנוּ מִתְבַּיְּשִׁים מוּלוֹ.

כּוֹאֵב לִי גַּם, דּוֹאֵב לִי גַּם, - נוּ נִיחָא!

שָׁתִיתִי יוֹם אֶחָד כּוֹסִית – מִי לֹא שׁוֹתֶה הַיּוֹם! –
נִתְקַעַת הַשְּׁתִיָּה וְלֹא עוֹבֶרֶת.
אֲנִי מַרְגִּישׁ הַ"לֹא נִרְאֶה" יוֹשֵׁב לִי בַּסָּלוֹן
רוֹשֵׁם מָה שֶׁשָּׁתִיתִי בַּמַּחְבֶּרֶת.

לִפְעָמִים אֲנִי בּוֹרֵחַ,
כִּי גַּם לִי יֵשׁ שְׂרִיטָה,
לַאֲרוּסָתִי כָּמֵהַּ -
לֹא שָׁכַבְתִּי אִתָּהּ!

מְדַבְּרִים אִתָּהּ בָּעֶרֶב
עַל אַקְלִים בִּלְבַד, תּוּ לֹא,
לַעֲשׂוֹת דְּבַר מָה אַחֶרֶת -
אָנוּ מִתְבַּיְּשִׁים מוּלוֹ.

כּוֹאֵב לִי גַּם, דּוֹאֵב לִי גַּם, - נוּ נִיחָא!

הָיִיתִי עַצְבָּנִי מְאוֹד, רָקַמְתִּי מְזִמָּה:
כְּאִלּוּ שֶׁאֵלֵךְ לִישׁוֹן בָּעֶרֶב.
בַּקְבּוּק הַקּוֹנְיָאק וְכִבּוּד פְּרוּסִים עַל הַמַּפָּה,
רַק יִתְיַשֵּׁב – יִהְיֶה הוּא לִי לְטֶרֶף.

כָּל כֻּלִּי חִוֵּר, בּוֹרֵחַ,
מְאֻפָּר אוֹ-לָה-לָה,
לַאֲרוּסָתִי כָּמֵהַּ -
הִיא עוֹדָהּ בְּתוּלָה!

מְדַבְּרִים אִתָּהּ בָּעֶרֶב
עַל אַקְלִים בִּלְבַד, תּוּ לֹא,
לַעֲשׂוֹת דְּבַר מָה אַחֶרֶת -
אָנוּ מִתְבַּיְּשִׁים מוּלוֹ.

כּוֹאֵב לִי גַּם, דּוֹאֵב לִי גַּם, - נוּ נִיחָא!

וְחוּץ מִזֶּה הוּא מִתְנַכֵּל לִי בְּמִשְׂחַק קְלָפִים –
אֶתְפֹּס– אָז אֶהֱרֹג אוֹתוֹ בִּן רֶגַע!
קְלָפַי גְּרוּעִים אַךְ שֻׁתָּפִי לוֹקֵחַ סִכּוּנִים,
אֲנִי מַפְסִיד אֶת כָּל כַּסְפִּי לְפֶתַע.

כָּל כֻּלִּי חִוֵּר, בּוֹרֵחַ,
כִּי גַּם לִי יֵשׁ שְׂרִיטָה.
לַאֲרוּסָתִי כָּמֵהַּ -
לֹא שָׁכַבְתִּי אִתָּהּ!

מְדַבְּרִים אִתָּהּ בָּעֶרֶב
עַל אַקְלִים בִּלְבַד, תּוּ לֹא,
לַעֲשׂוֹת דְּבַר מָה אַחֶרֶת -
אָנוּ מִתְבַּיְּשִׁים מוּלוֹ.

כּוֹאֵב לִי גַּם, דּוֹאֵב לִי גַּם, - נוּ נִיחָא!

נִשְׁלַח לָעֲבוֹדָה שֶׁלִּי כְּאִלּוּ בְּמֻסְתָּר,
מִכְתַּב תְּלוּנָה טִפְּשִׁי, אַךְ אֵיזֶה קֶטַע, -
הַבּוֹס שֶׁלִּי הֶרְאָה לִי – כְּתַב הַיָּד הָיָה מֻכָּר,
זִהִיתִי אֶת ה"לֹא נִרְאֶה" לְפֶתַע.

אָז ה"לֹא נִרְאֶה" הוֹפֶכֶת -
לֹא, אֵין לִי שׁוּם שְׂרִיטָה -
לַבְּלוֹנְדִּינִית הַמֻּכֶּרֶת,
לֹא שָׁכַבְתִּי אִתָּהּ!

הַבְּלוֹנְדִּינִית הַמֻּכֶּרֶת...
"לָמָּה לָךְ? מָה זֶה יִתֵּן?" -
שְׁאַלְתִּיהָ. הִיא אוֹמֶרֶת:
"שֶׁתַּסְכִּים לְהִתְחַתֵּן".

כּוֹאֵב לִי גַּם, דּוֹאֵב לִי גַּם, - נוּ נִיחָא!