"נחשים, נחשים, מכל עבר!" -
בן-אדם בהיסטריה צרח.
והזעיק נמיות לו לעזר,
שיצילו אותו מצרה.

ועבדו נמיות בלי משכורת,
בלי ימי מחלה וחופשות:
מגדולה שבהן עד קטנטונת -
השתתפה כל אחת במצוד.

במדבר, בהרים, ובדשא
נאמר בתדריך מפורט:
נחשים ארסיים הם הרשע,
להשמיד את כולם כאחד.

נא לשבת, עכשיו קטע טרגי,
בן-אדם שוב נכנס לתמונה,
והכריז: הנמייה התמימה היא
מעכשיו מהווה סכנה.

הוא הגיע בבוקר עם כלב,
ותפס נמייה בידיו.
וצרחה נמייה אז בהלם
- שחררו, רק מילאתי פקודה!

אך זרקו את כולן, בלי שימוע,
אל השק, כמו בקטיף פטריות.
מוטרפות בגלל יחס גרוע,
בנוסף לשברים ופציעות.

הן ניסו להבין: "מה חֶטאֵנו?
איך נפלנו בפח? מה קרה?"
ואמרה נמייה מזדקנת,
בעלת הכפה השבורה:

"יעזים זללו כרוב בהודו,
אנקורים בסין אורז אוכלים,
ונמיות כאן בארץ הקודש
משמידות נחשים מועילים.

זה קורה לעיתים קרובות ככה,
שבני-ברית נעשים אויבים.
הסתבר, עם יותר מדי להט
נמיות נלחמו בצפעים.

זו הייתה הטעות הפטאלית
לצפות לתגמול אנושי.
כנראה בני-אדם צריכים רעל,
ולכן גם צריכים נחשים".

ושוב "נחשים, נחשים, מכל עבר!" -
בן-אדם בהיסטריה צרח.
והזעיק נמיות לו לעזר,
שיצילו אותו מצרה...